אלרגיה לתכשיטים: לא כל הנוצץ זהב

ד"ר יורם פייטלסון

 

אלרגיה לתכשיטים לרוב נובעת מחשיפה לניקל. האלרגיה אינה מסכנת חיים אך היא גורמת לגירוי של העור ולפריחה.

 

מצאת את השרשרת המושלמת, היא בדיוק מה שחיפשת והיא בול הטעם שלך, אבל למרבה הצער השרשרת גורמת לגירוי במקרה הטוב ולשלפוחיות בעור במקרה הרע. המסקנה המתבקשת היא אלרגיה לתכשיטים. אך למעשה, ברוב המקרים התכשיט אינו הגורם הבעייתי והאלרגיה אינה לתכשיט עצמו, אלא לסוג המתכת שממנו הוא עשוי.

 

אפשר להיות אלרגיים לסוגים שונים של מתכות, אך האלרגיה למתכות הנפוצה ביותר, וזו שרלוונטית ביותר לרגישות לתכשיטים, היא אלרגיה לניקל. הניקל הוא מתכת כסופה אשר מצויה בסביבה באופן טבעי. אפשר למצוא את הניקל במוצרים רבים, ולא רק בתכשיטים, בעיקר משום שקל לחשל אותו ולעצב אותו בצורות שונות. נוסף לתכשיטים על סוגיהם השונים, הניקל מצוי במוצרים רבים כמו חגורות, רוכסנים, מטבעות, מפתחות, עטים, אטבי נייר, מסגרות משקפיים, כלי מטבח ואפילו בסתימות לשיניים ובמכשירים ליישור שיניים. אפשר למצוא כמויות קטנות של ניקל אפילו במזון כמו פירות, ירקות ודגנים מסוימים, אך חשוב לציין שניקל במזון אינו נחשב כגורם לתופעות העוריות. לא תמיד ברור לעין שתכשיט מכיל ניקל, לעתים קרובות התכשיט נראה עשוי זהב או כסף אך הוא מכיל אחוז מסוים של ניקל אשר מספיק לגרום לגירוי של העור.

 

אלרגיה לניקל נגרמת בשל תגובה חיסונית של הגוף, כאשר ישנו מגע של העור במוצרים המכילים ריכוז מסוים של ניקל. תפקידה של מערכת החיסון הוא להגן על הגוף מפני גורמים מזיקים כמו וירוסים ובקטריות, אך לעתים הגוף מזהה גורמים מסוימים כמזיקים גם אם הם לא כאלה, ואז מערכת החיסון יוצאת לפעולה נגדו, זוהי למעשה תגובה אלרגית. כך שלמעשה באלרגיה לתכשיטים הגוף מזהה את הניקל כגורם עוין שיש להיפטר ממנו.

 

תסמינים של אלרגיה לניקל

 

אלרגיה לניקל נמנית בין האלרגיות הנפוצות ביותר, האלרגיה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים והיא יכולה להתפתח עם הגיל. לאחר שהגוף מפתח תגובה אלרגית לניקל יהיה קשה מאוד לשנות את המצב ולהיפטר מהאלרגיה לתמיד, כך שהדרך היעילה ביותר לטיפול באלרגיה לניקל היא להימנע מהמתכת ככל הניתן. הסיבה להתפתחות אלרגיה לתכשיטים בכלל ולניקל בפרט אינה ידועה, אך יש מספר גורמים כגון היסטוריה משפחתית של אלרגיה לניקל, פירסינג של העור ועישון אשר מגבירים את הסיכון לפתח תגובות אלרגיות לניקל.

 

התגובה האלרגית של העור לניקל יכולה להתפרץ בין 12 שעות ל-24 שעות לאחר שבאים במגע עם המתכת. התסמינים של האלרגיה הם גירוד, אדמומיות של העור או שינוי גוון העור, פריחה, כתמים יבשים על העור ובמקרים חמורים גם שלפוחיות. האלרגיה תהיה מקומית, זאת אומרת שהיא תתפרץ רק במקום שבו היה מגע עם ניקל.

 

אבחון וטיפול באלרגיה למתכות

 

כאשר ישנו חשד לאלרגיה לניקל יש לפנות לאלרגולוג – רופא המתמחה באלרגיות. תחילה הרופא יבדוק את כלל התסמינים של האלרגיה ויערוך תשאול מקיף על התחלת התסמינים ואיתור הגורם שעורר אותם. במהלך התשאול חשוב מאוד ליידע את הרופא על כל התרופות והוויטמינים שנוטלים וכן על מוצרים ותכשירים חדשים שבאים איתם במגע, רק כך אפשר לאתר את מקור הבעיה ולספק את הטיפול הנכון.

 

כדי לוודא כי האלרגיה התעוררה כתגובה למגע עם ניקל מבצעים מבחן מטלית לאלרגיה – בדיקה שבה חושפים את העור בעזרת מדבקות מיוחדות לכמות מזערית של חומרים שיכולים לגרום לאלרגיה, ובהם גם ניקל. בדיקה זו בטוחה מאוד ולרוב אינה גורמת לתגובה אלרגית חמורה. לאחר 48 עד 72 שעות חוזרים לרופא ובודקים אם אכן ישנם סימנים של אלרגיה. אם תוצאות הבדיקה אינן חד-משמעיות מבצעים בדיקות נוספות.

אין תרופה לאלרגיה לניקל ואי אפשר להחלים ממנה, וכמו בסוגים אחרים של אלרגיה, הטיפול הטוב ביותר הוא פשוט להימנע מהמתכת. למרות זאת, במקרים שבהם ישנה התפרצות ישנן תרופות שמקלות על התסמינים ומזרזות את משך ההחלמה, אלה כוללות משחות או כדורים של סטרואידים ואנטי-היסטמינים. כדי להרגיע את העור אפשר למרוח על האזור המגורה קרם לחות או תמיסת קלאמין ולהניח רטיות קרות אשר יקררו את העור ויפחיתו את הגירוי.

 

במקרים שבהם התרופות לא עוזרות או אם התסמינים של האלרגיה הולכים ומחמירים יש לפנות לרופא באופן מיידי, כך גם במקרים שבהם חשים גם כאב וכשיש מוגלה באזור המגורה. תסמינים אלה לעיתים מעידים על זיהום אשר דורש טיפול אנטיביוטי.