אלרגיה לעקיצות חרקים

עקיצות חרקים הן גורם ידוע להתפתחות תופעות אלרגיות ועלולות להיות מסכנות חיים באנשים רגישים הנעקצים על ידי חרקים ממשפחת הדבורניים.

אלרגיה לדבורניים

עקיצות משפחת הדבורניים, הכוללת את דבורת הדבש, צרעות ודבורים, יגרמו במרבית המקרים לתגובה מקומית כואבת, אך באנשים שאלרגים לחרקים אלו, העקיצות עלולות לגרום לתופעות אלרגיות קשות ומסכנות חיים. הסיכון לתופעות אלרגיות קשות בעקבות עקיצות גדול יותר במבוגרים לעומת ילדים, וחולי לב נמצאים בסיכון מוגבר אף יותר. בניגוד למחשבה הרווחת בציבור, תגובות קשות עלולות להתפתח כבר בעקיצה הראשונה. מקרים של פריחה עורית בלבד לאחר עקיצה בילדים אינם מצריכים בד"כ בירור מיוחד. עם זאת, במקרה של עקיצה ותגובה המערבת את מערכת הנשימה או התעלפות, יש להשלים איבחון אלרגי לאיזה חרק יש רגישות ע"י תבחיני עור או בדיקת דם. במידה ואכן נמצאה אלרגיה לאחד או יותר מסוגי הדבורניים, יש להתחיל בסדרת חיסונים (אימונותרפיה) כנגד הארס של החרק שגרם לתגובה. כמו כן, יש להיות מצויד במזרק אפיפן בהישג יד במיוחד ביציאה לשטחים פתוחים. 

אלרגיה לעקיצות יתושים

אנשים הרגישים ליתושים לא יסבלו מאנפילקסיס אבל בהחלט עלולים לפתח תגובות מקומיות קשות המתבטאות בנפיחות מרשימה וגרד עז. בניגוד לעקיצות דבורניים, אין צורך בחיסונים או מזרק אפיפן והדגש צריך להיות על מניעת עקיצות בעזרת לבוש ארוך, שימוש בתכשירים דוחי יתושים ושהייה במקומות סגורים עם רשתות או כילה. לאחר עקיצה, ניתן להשתמש בטיפול מקומי עם משחות אנטי אלרגיות כגון ג'ל פניסטיל או משחות סטרואידליות מקומית כגון אלוקום או בטאקורטן. בעקיצות מרובות או קשות רצוי להשתמש בטיפול סיסטמי עם כדורים נגד אלרגיה וסטרואידים דרך הפה.